הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' ח'ליליה ואח'

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים 3 כלי רכב: רכב התובעת, רכב הנתבעים 1 – 2 (להלן: "פוגע 1") ורכב הנתבע 3 (להלן: "פוגע 2"). הצדדים חלוקים ביניהם בדבר הנסיבות בעטיין נגרמה התאונה.

לגרסת התובעת רכבה נסע כדין בנתיב הימני של הכביש. רכב פוגע 1 נסע לימין הדרך, מכיוון תחנת אוטובוס שבצד הכביש, ולפתע התפרץ לנתיב הנסיעה ופגע ברכבה. כעבור שניות אחדות נפגע הרכב פגיעה נוספת מאחור מפוגע 2 שנסע אחריה ולא הספיק לבלום.

לגרסת פוגע 1, הוא אכן רצה להשתלב בכביש, אך טרם עשה כן. רכב התובעת התקרב ובלם לפתע בלימה פתאומית, ללא כל סיבה. כתוצאה מכך פגע ברכב התובעת מאחור פוגע 2 והדפו קדימה לעבר רכב פוגע 1.

לגרסת פוגע 2 הוא אינו קשור לחלק הראשון של התאונה בו פגעו זה בזה רכב התובעת ורכב פוגע 1, והוא אינו יודע מה אירע. המשך התאונה נגרם כתוצאה מכך שרכב התובעת סטה לפתע שמאלה לתוך נתיב נסיעתו, הוא לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור.

העידו בפני שלושת הנהגים המעורבים, ונוסע ברכב פוגע 2. הוגשו גם מסמכים, לרבות הודעת נהגת התובעת במשטרה. בחנתי את העדויות והמסמכים והגעתי למסקנה שאין לקבל את גרסת נהגת התובעת ביחס לנסיבות התאונה. עדותה היתה מתחמקת, בלתי עקבית, היא לא תאמה את הודעותיה הכתובות בסמוך לאחר אירוע התאונה, ואף בעדות עצמה בבית המשפט נתגלו סתירות. בנסיבות אלו דין התביעה להידחות במלואה. אני ערה לכך שחלק מהפגיעות שנגרמו לרכב התובעת הן פגיעות מאחור שנגרמו כתוצאה מפגיעת רכב פוגע 2, אך למרות האמור, זו מסקנתי.

בבית המשפט העידה נהגת התובעת כי היא ראתה שפוגע 1 עומד להיכנס מימין לתוך נתיב נסיעתה ועל כן היא ניסתה לברוח שמאלה, אך לא הצליחה למנוע את הפגיעה. מאידך הן בטופס ההודעה לחברת הביטוח והן בהודעה במשטרה טענה הנהגת שהיא בלמה בפתאומיות וסטתה ימינה. בחקירתה הנגדית נתבקשה העדה להבהיר את הסתירה וטענה שללא ספק היא פנתה שמאלה, וככל הנראה הרישום לגבי פניה ימינה מקורו בטעות. אלא שלא מדובר בטעות חסרת ערך, אלא בטעות מהותית, שיש בה כדי להשליך גם על נסיבות פגיעת רכב פוגע 2 ברכב התובעת. זאת ועוד. בטופס ההודעה לחברת הביטוח טענה נהגת התובעת שפוגע 1 הוא שפגע במכוניתה. כך טענה גם בעדותה בבית המשפט. מאידך בהודעה במשטרה טענה כי היא זו שפגעה ברכב פוגע 1 לאחר שהלה חסם את נתיב נסיעתה. חוסר עקביות יש גם לגבי הנתיב בו היה מצוי רכב התובעת עת נפגע מאחור על ידי פוגע 2. בחקירתה הנגדית טענה הנהגת בתחילה כי רכב פוגע 2 פגע בה בהיותה בנתיב השמאלי, עדות שתאמה לגרסתה בדבר סטיית הרכב שמאלה. בהמשך העדות טענה שהרכב היה בנתיב הימני, ואחר כך טענה שאינה זוכרת, כי חלפו 3 שנים. בהודעה לחברת הביטוח ובהודעה במשטרה אין זכר לטענה כי רכב פוגע 2 פגע ברכבה בהיותו בנתיב השמאלי, ולהיפך, נטען כי רכבה נפגע מאחור, משמע בהיותו בנתיב הימני. עדותה של העדה התאפיינה גם באמירות תמוהות כגון "את מלחיצה אותי", "תשאלי עוד פעם את השאלה", "אני לא מבינה את מנסה להביא אותי למצב... מה את שואלת בדיוק" או "אני לא יודעת", "לא זוכרת מה היה", "זה היה מזמן", ולבסוף "לא זוכרת. זה היה 3 שנים. את יודעת מה עברתי מאז? אני לא זוכרת" (עמ' 7 שורות 6 – 7).

בנסיבות אלו אינני מוצאת לנכון לבסס כל ממצא עובדתי על עדות מעין זו.

הנתבע 3, הוא פוגע 2, טען בעדותו שעובר לתאונה הוא ראה את רכב פוגע 1 עומד לסטות לתוך נתיב נסיעת התובעת ועל כן הוא סטה לנתיב השמאלי. ואולם רכב התובעת סטה במפתיע שמאלה לתוך נתיב נסיעתו ועל כן פגע בו. אותם הדברים העיד גם נוסע שישב עימו ברכב. כאמור לעיל, בכתב ההגנה טען הנתבע 3 כי אינו יודע באילו נסיבות אירע החלק הראשון של התאונה בין התובעת לפוגע 1, וטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו. בחקירתו הנגדית נשאל העד על הסתירה בדברים והשיב כי בכתב ההגנה לא טען אמת, מאחר ולא הגיע להבנה עם נהגת התובעת. לדבריו:

"ברגע שדינה (= נהגת התובעת) היא רצתה שאנחנו נלך ביחד, נגיד כל מה שהיה שם, אמרתי לה תגידי לי, אני צריך לסדר את הרכב, אין לי כסף לסדר את הרכב, היא רצתה לבוא גם נגדי, .... היא רצתה לבוא נגדי ואז לא הסכמתי לצד שלה שהיא רצתה שאני אגיד שככה וככה היה. אני אומר מה שאני זוכר. דינה רצתה שאני אגיד מה שהיה בחלק הקדמי של מה שראיתי ואני לא הסכמתי לזה .... אבל בגלל שהיא לא רצתה להגיד לחב' הביטוח שהיא סטתה לנתיב שלי ולסדר לי את הנזק, אז אני לא רציתי להיות מעורב בחלק הקידמי" (עמ' 11 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"באותו רגע שהיינו בתאונה, שרטטנו אחד לשני איך היה. היא הסבירה לי במדוייק מה שאני ראיתי ולמה שהיא אמרה זה היה נכון" (עמ' 12).

עדות זו אינה אמינה בעיני, וגם עולה ממנה שנהגת התובעת והנתבע 3 תאמו ביניהם עדויות. עם זאת אין להתעלם מכך שהתובעת עצמה העידה שרכבה סטה במפתיע שמאלה לתוך נתיב נסיעת פוגע 2, ובנקודה זו תואמת עדותה לגרסת הנתבע 3 כי מבחינתו שלו התאונה היתה בלתי נמנעת.

לאור האמור התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכ"ט הנתבעים 1 – 2 בסך 1,500 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע 3.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"א, 27 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: